דפוסי התקשרות הם המפה הרגשית שמנהלת את מערכות היחסים שלנו- מדריך להיכרות מעמיקה וריפוי :)

דפוסי התקשרות הם כמו מפת דרכים נסתרת שמכתיבה את האופן שבו אנחנו מנהלים את מערכות היחסים שלנו.הדפוסים מתפתחים משנות הילדות המוקדמות שלנו, ברגעים שבהם למדנו מה זה אומר להיקשר, לאהוב, להאמין במישהו ולהרגיש בטוחים.

הם מאוד קשורים לאופן שבו התקשרנו עם ההורים שלנו: אם הרגשנו בטוחים אפילו כתור תינוקות, הם קשורים לאופן שבו הגבנו מול רגעים של תחושות נטישה כשהיינו צריכים לשרוד כתור תינוקות — האם בכינו כדי לקבל תשומת לב או שהעדפנו לסגור ולהתרחק בכדי לשמור על עצמנו…

אותם דפוסים, שנחרטו בתוכנו בלי שנהיה מודעים לכך, ממשיכים ללוות אותנו גם בבגרות, לפעמים בדרכים שמקשות עלינו ליצור קשרים אמיתיים ובריאים.הדפוסים האלו, מבלי שנכיר אותם, הרבה פעמים הם אלו שבעצם בפועל מנהלים את מערכות היחסים שלנו, עד שהמודעות שלנו עולה ואנחנו יכולים לזהות אותם ואף לשנות אותם.

💠 איך הדפוסים מתבטאים

דפוסי ההיקשרות שלנו מתבטאים בדרכים שונות:

• אולי אנחנו נוטים להתרחק כשמישהו מתקרב אלינו יותר מדי.

• אולי אנחנו מתקשים לסמוך על אחרים.

• אולי יש בנו תחושה קבועה של חרדה בתוך מערכת יחסים.

פחד שביום מן הימים ינטשו אותנו — הוא פחד בסיסי שחוזר על עצמו שוב ושוב.

כל דפוס כזה הוא תוצר של ניסיון העבר שלנו, של הדרך שבה למדנו להתמודד עם אהבה,

עם קשרים, עם קרבה.

💠 ארבעת סוגי דפוסי ההתקשרות

דפוס התקשרות בטוח

אנשים עם דפוס התקשרות בטוח מרגישים בנוח עם קרבה ואינטימיות, הם מסוגלים לסמוך על אחרים ולהיות שם עבורם. הם יודעים לבקש את מה שהם צריכים בלי לחשוש שהם "יותר מדי", ויודעים להעניק מבלי לחשוש שיינצלו אותם.

דפוס התקשרות חרדתי

מתבטא בתחושה מתמדת של חוסר ביטחון במערכת היחסים.יש בהם פחד עמוק שינטשו אותם, והם עשויים להרגיש צורך מתמיד לקבל אישור מהאחר, לבדוק שוב ושוב אם הם אהובים. הם עלולים לחוות קנאה עזה, חוסר שקט, ולפעמים גם להתקשות להתמודד עם מרחק או עצמאות של הפרטנר שלהם.

דפוס התקשרות נמנע

בדפוס התקשרות נמנע, הסיפור שונה.הם למדו, לעיתים מתוך כאב, שלא כדאי להם לסמוך על אחרים, ולכן הם עשויים להעדיף לשמור על מרחק רגשי. הם נמנעים מקרבה מוגזמת, נרתעים ממחויבות ומתקשים להיחשף באמת.הדפוס הזה מגן עליהם מפני כאב, אבל גם מונע מהם לחוות אהבה אמיתית ואינטימיות.

דפוס התקשרות נמנע-חרדתי (לא מאורגן)

משלב בתוכו את החרדתי והנמנע.זה דפוס שיכול להתבטא בבלבול פנימי ובחוסר עקביות, במערבולת של רגשות שבה אדם רוצה קרבה אבל גם מפחד ממנה, חווה צורך להיות בקשר אבל גם חושש להיפגע.

💠 למה חשוב לזהות את הדפוס שלנו

הדפוסים האלה לא נועדו לשים עלינו תוויות, אלא לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר.כשאנחנו מזהים את הדפוס שמניע אותנו, אנחנו יכולים להתחיל לשאול שאלות חשובות:

• למה אני מתנהג/ת כך?

• איך הילדות שלי עיצבה את האמונות שלי על אהבה?

• מה אני יכול/ה לעשות היום כדי לשנות את מה שלא משרת אותי יותר?

ההבנה של דפוסי התקשרות היא כמו מפתח שמאפשר לנו לפתוח דלתות לתוך עצמנו, לתוך המקומות שבהם נוכל לרפא את מה שכואב, לחזק את מה שצריך, וליצור קשרים בריאים ומאוזנים יותר.זה לא אומר שהדרך תהיה קלה, אבל כל צעד שאנחנו עושים בכיוון הזה מקרב אותנו לאהבה שאנחנו באמת ראויים לה.

💠 איך מתחילים בתהליך המודעות והריפוי

מתחילים בהתבוננות כנה, במודעות, בנכונות לשאול את עצמנו שאלות קשות, ולפעמים גם במוכנות לקבל עזרה חיצונית.מתחילים בהבנה שהעבר שלנו לא חייב להכתיב את העתיד שלנו.דפוסי התקשרות הם לא גורל, אלא הזמנה לשינוי — הזמנה ללמוד לאהוב בצורה חדשה, פתוחה ובריאה יותר.

ככל שנבין את עצמנו ואת הדפוסים שמנהלים אותנו, נוכל לחיות את מערכות היחסים שלנו מתוך מקום של חופש, אהבה וביטחון אמיתי.זה הזמן לפתוח את הלב, להסתכל פנימה, ולשאול את עצמנו איך אנחנו רוצים לאהוב — ואיך אנחנו רוצים להיות נאהבים.

💠 מה קורה כשדפוסים שונים נפגשים

כשנמנע אוהב חרדתי, החרדתי יאהב עם כל הלב.

אבל ברגע שהוא יזהה את הנמנעות ואף יפגע ממנה, לאותה מערכת יחסים או למערכת יחסים אחרת, הלב של הדפוס החרדתי יתחיל להסגר.

זה דבר מאוד טבעי — כשהלב נסגר, מראים פחות אהבה וזמינות.

זו דרך להגן על הלב.כך נוצר הרבה פעמים הדפוס הנמנע-חרדתי, כאשר החרדתי לומד מהנמנע להתרחק בכדי לשמור על עצמו מפני פגיעה.

💠 המורכבות של הדפוס הנמנע

הדפוס הנמנע הוא מורכב.הוא יוצר מציאות עבור עצמו כדי לשמור על עצמו בטוח.הנמנעים יוצרים רעיונות של מי הם ואיך הם מתנהגים, ומאמינים בהם לחלוטין.בגלל זה קשה להסביר לנמנע שהוא נמנע — הוא יתנגד ויגיד שזה פשוט מי שהוא.

הנמנעים לרוב ממגנטים אליהם את אלו עם הדפוסים החרדתיים,

ואז הם לא מבינים למה הם כל כך "נודניקים", למה הם כל כך רוצים תשומת לב ויחס כל הזמן…

הנמנע חושב לעצמו: אני עצמאית ואני לא מבינה למה יש לך כל כך הרבה רגשות ולמה אתה צריך אותי כל כך הרבה.

הם גאים בעצמאות שלהם, ורוצים שהחרדתיים "יתפסו את עצמם בידיים".

אבל הנמנעות הזו היא תגובה לטראומה מהעבר — והיא חוסמת אינטימיות עמוקה.

לעיתים היא יכולה גם להגיע עם תחושת זלזול ועליונות, זה גם מנגנון שחשוב לשים לב אליו.

💠 הדרך היחידה לריפוי – דרך קשרים ומערכות יחסים

עד שיתחיל תהליך הריפוי, הנמנע לא יוכל לחוות באמת אינטימיות עמוקה.

והחרדתי תמיד יהיה חרד, כמו בור עמוק שהוא לא מקבל מספיק את האהבה והצרכים שהוא צריך....

הדרך היחידה להתחיל תהליך התעוררות ושינוי היא דרך מערכת יחסים שמעלה את הדפוסים לפני השטח. להסכים להפוך להיות בטוחים.

רוב הנמנעים לא יתחילו תהליך ריפוי ולא יסכימו להודות בדפוסים שלהם ככה בקלות, כי הם לא מודעים אליהם... ודווקא מהבחינה ההפוכה, החרדתי כן מודע במידה מסויימת לדפוסים שלו.

אבל כשזה קורה, לא משנה באיזה דפוס אנחנו ,המפגש עם הדפוסים- מפגיש עם כאב, שדים פנימיים, ופחדים עצומים.זה חלק בלתי נמנע מהדרך. וחלק בלתי נמנע גם מהריפוי...

💠 האמת הכואבת – הנמנע רוצה אהבה, החרדתי רוצה אהבה.

חשוב להתחיל מזה שהדפוס הנמנע רק רוצה אהבה — אבל הוא לא יודע את זה.

הדפוס הנמנע מת מפחד לקבל אהבה, ויש שם פחד נטישה ענק.

הרגשות האינטנסיביים האלה מייצרים רצון לברוח, וחוסר יכולת להתמודד עם הקושי.

הרבה נמנעים לא יודעים שהם רוצים אהבה, כי הגוף מגיב ב"אני חייב.ת לברוח מכאן, סכנה" במקום "אני עצובה, אני רוצה רק חום ואהבה".

הטריגרים של הנמנעים מקבלים ביטוי ברצון לברוח, במקום בלבקש את החום והקרבה שהם באמת צריכים. לרוב, הם לא מודעים לכמות הפחד שקיימת אצלם מתחת לתגובה המנטלית של "צריך לברוח".

אותו דבר עם החרדתי, הם רוצים אהבה, אבל הם רוצים אותה בדרך מסויימת, ואם הם לא מקבלים אותה בדיוק באופן שבו הם מאמינים שמגיע להם, הם מתחילים לחשוד ולחשוב שמשהו לא קורה, ואז מתרחשת בריאת מציאות הפוכה, כמו חניקה אפילו, ואז הם מרחיקים מהם את האהבה הבטוחה והבריאה, זו שבעצם כן אוהבת אותם פשוט בדרכים אחרות ושונות.

💠 איך הפחד מתבטא ביום-יום

לדפוס הנמנע יהיו מחשבות יומיומיות של:

• "זה לא המקום הנכון עבורי"

• "זה לא טוב מספיק בשבילי"

• "אני רוצה ללכת מפה"

המחשבות האלו מקשות עליהם להרגיש שהם יכולים לסמוך על עצמם שירצו את אותו הדבר מיום ליום.

מערכות יחסים דורשות מחויבות משותפת.

הדפוס הנמנע יכול להיות הכי מאוהב בעולם ולרצות להתחתן ברגע אחד — וברגע הבא לחשוב "אולי זה לא נכון עבורי".

אצל החרדתי יהיו מחשבות כמו: לא באמת אוהבים אותי

לא באמת מעניקים לי את הצרכים

לא באמת נמצאים שם בשבילי

ואם זה דפוס נמנע חרדתי, יש רצון אולי להתרחק בכדי ליצור קירבה, זו מניפולציה שחשוב לשים לב אליה.

💠 חקירה פנימית ושאלות לריפוי

הדרך להפוך את הדפוס הנמנע לבטוח יותר היא מושרשת בעבודת עומק, ולהבין ולשאול:

• ממה מגיע הפחד הכל כך עמוק מאינטימיות?

• מאיפה זה מגיע או מתי זה התחיל?

• לנסות לחזור אחורה כמה שיותר לילדות, ולהביא למקומות הכואבים האלו אהבה.

אם יש לך נטייה להאשים את הפרטנר בכך שהוא נידי וצריך מלא תשומת לב, ואת כל העולם שבחוץ למה זה לא טוב לך או לא מספיק מתאים לרמה שלך – זו הזמנה להתבונן פנימה ולנסות לקחת יותר אחריות על החוויה שלך.

הנמנע בטוח שיש לו את כל ההצדקות הפנימיות לצורך שלו לברוח.

אבל זו הנקודה: אם זה דפוס שחוזר על עצמו בחייך, זוגיות אחרי זוגיות – סביר להניח שזה הזמן להתבונן על עצמך, ולהתחיל להכיר בדפוסים האלו שקיימים בך.

השאלות עבור החרדתי יהיו : * אךי אני יכולה להיות בטוח.ה בתוך עצמי ?

איך אני יכול.ה לסמוך שאהבה מגיעה עבורי מבלי שאצטרך לדחוף או ללחוץ או לעשות פעולות כלשהן ? פשוט להיות, פשוט עצם היותי...

💠 כשצריכים אותי – אני רוצה לברוח

הנמנע מת מפחד מהתחושה שצריכים אותו.כשצריכים אותו – זה בדיוק הרגע שבו הוא הכי רוצה לברוח.

כשדברים הולכים ממש טוב בקשר זה קל – "בטח אפשר לסמוך עליי, אהיה כאן בעת הצורך, אתמוך בך וכו’" – אבל כשדברים נהיים קשים, שם המחויבות באמת נבחנת.

הנמנע באמת חושב שכשהכל טוב הוא יהיה שם. זה לא שקר – אבל עולות מחשבות אחרות בראש שגורמות לו להצדיק למה התחושות האלו מצדיקות התנהגות נמנעת ברגעים שזקוקים לו.

באותם רגעים המערכת העצבית של הנמנע משתתקת.הוא חושב שזה בגלל שהאדם שמבקש את המחויבות "לא טוב מספיק עבורי" – אבל זה לא בהכרח המצב.זו פשוט תגובת הפחד העמוק מהמחויבות ברגע הזה.

החרדתי מת מפחד מהפחד שאולי ינטשו אותו ויעזבו אותו...

כשזה קל ומקבלים את כל האהבה זה מעולה, אבל כשיש קונפליקט או ריב, התחושה היא מיד שזהו, זה נגמר, עזבו אותי ונפתח כמו תהום שחור אינסופי פנימי...

💠 למה מערכות יחסים מרפאות

והנה אחת מהשאלות הכי חשובות בעיניי: למה מערכות יחסים עוזרות לדפוסים שלנו להירפא?וספציפית – לדפוס הנמנע שמתחיל לעשות את עבודת הריפוי על עצמו.

אם אתם עוברים תקופה קשה בזוגיות שלכם ואתם לא מזהים את עצמכם – זה לגמרי תקין ובסדר.מערכות יחסים הן המראה האולטימטיבית עבורנו. הן מראות לנו את השורשים של הדפוסים שלנו, הטראומות, הכאבים והמחשכים (אלו שאנחנו לא רואים בעצמנו).

הדפוס הנמנע, שבדרך כלל חושב שהוא "החזק" והמזלזל במערכות יחסים – כשהוא מתחיל לעשות את תהליך הריפוי, עולות תחושות ממש קשות וחזקות של חוסר ראויות, של להיות "לא מספיק", חוסר ביטחון. וכשמנסים לעזור לו או לתמוך בו – הוא דוחף את העזרה הזו הצידה.

ככל הנראה נמשיך לעבור את הטריגרים האלו במשך כל חיינו – זה מה שהופך אותנו לאנושיים.ונדרשת כאן המון חמלה וקבלה לתהליכים הפנימיים שלנו כדי לשנות את הדפוסים האלו 🤍

לדפוס החרדתי, זו הזמנה לסמוך יותר, להאמין יותר, לרפא את החלקים שדוחפים ולהסכים להיות פשוט בקבלה. לאהוב מתוך המלאות שקיימת בפנים...

💠 אידיאליזציה ואכזבה

הנמנעים יוצרים אידיאליזציה של הקונספט של מי שהם מתאהבים בו בהתחלה.

הם מדמיינים איך הוא הפרטנר המושלם עבורם, איך יעשו ביחד משפחה, וכמה זה "בדיוק מה שהיה חסר להם בחיים". עד שהמציאות סותרת להם בפנים – והם מגלים שהאדם שמולם הוא בן אדם אנושי, ומה זה באמת דורש להיות בזוגיות. ואז זה מרגיש להם שזה לא בדיוק מה שהם רצו...

החרדתי הוא הרבה יותר חשדן, הוא יותר בודק אם זה מתאים לו, אם זה מרגיש לו כמו בית, אם הוא יכול להרגיש ביטחון והרבה פעמים יכולה לעלות תחושה של אני בסכנה והצד השני מסוכן עבורי... אם נאשים את הצד השני בזה, אנחנו לא לוקחים אחריות על הצורך שלנו להרגיש יותר ביטחון, שקודם כל נובע מתוכינו ומהצורך שלנו להרגיש בטוחים במערכת היחסים שלנו עם הבריאה, לפני שזו מערכת יחסים עם אדם אחר.

💠 הפחד מביטוי רגש ופגיעות

אחד מהדברים הכי מורכבים בלהיות נמנע זה לבטא רגשות ופגיעות.

הנמנע במשך כל חייו מאמין שביטוי של רגש ופגיעות הופך אותו לחלש.

אבל כשהולכים עם שריון מסביב ללב – זה אולי מגן מהפגיעה, אבל גם מרעיב את עצמנו מליצור חיבורים אנושיים אמיתיים.

וזו גם גניבה מאחרים – שלא זוכים להכיר אותנו באמת.

הנמנע מסרב לקבל את ההשלכות שיכולות לקרות אם אנשים כן יפגעו בו.

אז הוא מסתובב עם שריון ענק – ומוצא את עצמו עצוב ובודד.

לחרדתי אין פחד מלבטא רגש ופגיעות, הם לרוב אלו שישקיעו יותר אנרגיה בזמן קונפליקטים לגשר את הפערים , אבל הרבה פעמים החרדתי יכול להיות עיוור לחלקים בו שהם כל הזמן רואים את השלילי ואת מה שכואב, וליצור סיפורים כואבים מתוך החרדה והפחדים... מה שלא מאפשר למציאות גם להיות כמו שהיא... מה שלא מאפשר לקשר להפוך להיות בטוח...

💠 תגובה בכעס והגנה עצמית

הנמנעים הרבה פעמים מגיבים בכעס.

הם מרגישים מאוימים או מותקפים כשמישהו רוצה לדבר איתם על משהו שמפריע לו.

זה קורה כי הרבה פעמים הם גדלו בתחושה שהם "לא מספיק טובים" או שיש עליהם ביקורת תמידית. כשמשהו עולה כיום מאדם קרוב – זה מרגיש כמו לפתוח את הפצעים הישנים מהילדות.

במצב כזה הם מפרשים את זה כאיום, ומיד מתגוננים. במקום להראות פגיעות – הם מגנים על עצמם, מרגישים שנפגעו, ותוקפים בחזרה.

החרדתיים במיוחד הנמנע החרדתי יכולים להגיב בריחוק, אבל מבפנים תהיה סערה, של זהו זה נגמר וכאן הקשר הגיע לסיומו...

התגובה של רק החרדתי תהיה משהו בסגנון של לנסות להשקיע המון אנרגיה כדי שלא ינטשו, תא משנה מה רק אל תעזבו...

הבטוח, מבין שבמערכות יחסים יש קונפליקטים, הוא ישאר להתבונן בסיטואציה, יקח נשימה עמוקה, יתמלא ויתמשאב מתוך עצמו ורק אז יחזור בחזרה ללבן את העניינים כשהוא רגוע ומלא באנרגיה פנימית מחודשת.

💠 מחשבות קיצון וסיפורים פנימיים

כששיחה כזו עולה, הדפוס החרדתי מצייר את התסריט הגרוע ביותר בראשו.

אם לא קיבלתי מענה להודעת ווטסאפ – זה יכול להרגיש כמו "לא אכפת לו ממני".במקום לחשוב שאולי הוא עסוק – אני מחליטה שזה כי הוא לא רוצה לדבר איתי והוא חותך אותי מהחיים.

במקום להעלות את זה לשיח (כמו שהדפוס הבטוח היה עושה) – ולהגיד "ככה זה גורם לי להרגיש, איפה אתה מול זה?" – הנמנע אומר לעצמו: "לא צריך, אני סוגרת את הלב, תתרחק ממני".

אני מספרת לעצמי סיפור על איך התנהגת – והתגובה שלי כאילו זה באמת קורה, כדי להגן על הלב שלי, כי עמוק בפנים אני ממש מפחדת להיפגע.

💠 עבודה עצמית אחרי קשר

יכול להיות שאת כבר בזוגיות, ויכול להיות שאת עדיין מתאוששת מהזוגיות האחרונה.

בכל מקרה, את מרגישה שיש לך עבודה לפנייך – שהאופן שבו התנהגת או התייחסו אליך, לא תרצי לשחזר בפעם הבאה.

יש פחדים, חששות וסימני שאלה – של איך לגרום לזה להיות אחרת.האמת היא שאף אחד מאיתנו לא למד להיות בזוגיות.

הכי קל להאשים את הצד השני – או לקחת על עצמנו את התואר "מקולקלת".אבל זו לא המחשבה הכי מטיבה לצמיחה.

יש דרך אחרת – היא לא קלה, ואין בה קיצורי דרך, אבל יש סימנים טובים שיעזרו לך להכיר את עצמך לעומק, וללמוד איך את והקשר הבא או הנוכחי יכולים להתפתח לרמת מודעות גבוהה והיכרות עמוקה.

ובעיקר – להבין מה קורה כשלא הכל עובר חלק.

💠 Shapeshifting – מערכות יחסים הן דינמיות

מערכות יחסים הן דינאמיות – וזה בסדר להשתנות בתוכן.

זה מסע חיים שלם.

לא כל הטכניקות יתאימו לכם – קחו את מה שכן.

שימו לב מתי במערכת היחסים זה "יאמי אתה טעים לי ובא לי עליך" – ומתי אתה זר לי.

שאלה שאני מאוד אוהבת לשאול את עצמינו בקשר היא

עד כמה אנחנו מחזיקים עכשיו מ-1 עד 10?

ובזמם התמודדות עם קונפליקטים.

קודם כל גראונדינג - לשכב על האדמה.

להניע אנרגיה – לשקשק – לדחוף אחד את השנייה. ריטואל כנות של שיתוף פגיע.

לשמוע אחד את השנייה.

כשערוץ התקשורת האותנטי בטוח – זה מרגיש נעים להישמע, והקשר מרגיש קרוב.

צ’אקרת הגרון מקבלת ביטוי הדדי.

לעשות את זה דרך תרגול של שיתוף.

לנקות את האנרגיה אחד עבור השנייה, ריטואל ניקוי אנרגטי, לעבור על ההילה אחד של השנייה.

או במקלחת – לסבן אחד את השנייה.

"דפוסי היקשרות – מאמי את נמנעת עכשיו? אני חרדתי עכשיו, עולה לי היאחזויות – מה מרגיש בטוח עבורך כעת?"

לא לשמור בבטן.

להביא פגיעות עמוקה – גם אם זה לא הדבר הסקסי או היפה – להסכים להביא את החלקים הלא מלוטשים בנו.

💠 7 תובנות מפתח על דפוסי התקשרות

1. דפוסי היקשרות לא נוצרו כדי לפגוע – הם התחילו בילדות שלנו כדי לשרוד

כולנו למדנו בילדות מה צריך לעשות כדי להרגיש שייכים, מוגנים ואהובים.הדפוס לא מעיד על פגם – אלא על חוכמה. זו הדרך הכי טובה שהילדה או הילד שבנו הצליחו לשרוד את המציאות הרגשית בבית.

2. הדפוס פועל גם כשאנחנו “מבינים הכל”

ההבנה הקוגניטיבית לא מבטלת את התגובה הרגשית.גם אם אנחנו יודעים שהוא לא מתכוון לפגוע – ברגע שהלב מרגיש נטישה, דחייה או איום – הגוף נכנס לאוטומט הישרדותי.

3. אין דפוס “טוב” או “רע” – יש דפוס שמתאים או לא מתאים למערכת יחסים

הדפוס שלך הוא לא הבעיה – הוא פשוט לא תמיד משתלב טוב עם הדפוס של האדם שמולך.

4. כל דפוס הוא ביטוי לצורך בסיסי באהבה ובביטחון

ההימנעות אומרת: "אני מפחד להיטמע ולהיאבד".החרדה אומרת: "אני מפחד לא להישאר נאהב".הדפוס המעורב אומר: "אני לא יודע איפה זה בטוח לאהוב".והדפוס הבטוח – פשוט למד שזה בסדר להיות אנושי.

5. ריפוי לא קורה דרך דיבור על הדפוס – אלא דרך חוויה חדשה

רק חוויה רגשית מתקנת – שבה אנחנו חווים קרבה בלי להינטש או להיבלע – יכולה ללמד את המערכת שלנו שזה כבר לא אז.

6. הדפוס לא משתנה כי מישהו משתדל יותר – אלא כי אנחנו מרפאים את שורש הפחד

ברגע שאני מפסיק/ה לפחד שאני לא שווה אהבה – אני לא נזקק/ת לאישור.ברגע שאני לא מפחד/ת להינטש – אני לא חונק/ת את הקשר.

7. ההבנה הכי עמוקה – היא שכולנו בעצם רוצים אותו דבר

להרגיש בטוחים. להרגיש נאהבים. להרגיש שיש מקום בדיוק למי שאנחנו.

תודה שקראתם עד כאן,

מקווה שזה עושה סדר ועוד הבנה להבין את מערכות היחסים שלכם.

אני מאוד אוהבת להעמיק בסדנאות שלי בתחומים האלו, וכלכך מזמינה אתכם להצטרף אלינו למסע הבא... כל הפרטים כאן : www.ginjahvibes.com