היריון טיקסי ומקודש: החיבור בין גוף, תודעה ונשמה
- Marina Kushnir
- 22 בפבר׳
- זמן קריאה 14 דקות
עודכן: 23 בפבר׳
היריון הוא שער מטורף ועוצמתי. שבו הגוף, הלב, התודעה והנשמה כבר לא נפרדים.
שער שבו את כבר לא רק “את” את מתרחבת ומארחת בגופך חיים ונשמה,
ואת לומדת להקשיב מחדש כמו שמעולם לא הקשבת לפני: לאינסטינקטים, לסימנים, לחלומות, לגוף החכם שלך, ולנשמה שבחרה להגיע דרכך.
המדריך הזה נכתב בשבילך, אחות אהובה, להתחבר עוד אל המסע המקודש והכלכך משמעותי ומשנה חיים של ההיריון באופן מודע.
הפוסט הזה ישלב את ההכי פרקטי שיש כי קרקע זה חשוב לתהליך הזה,
ובו זמנית נעלה גבוה לאיך את יכולה לתקשר עם הנשמה שבדרך...
אז מתחילות מהקרקע:
היריון נספר מהיום הראשון של הווסת האחרונה, ולא מיום ההתעברות.
חודש היריון הוא בערך 4.5 שבועות, ולא ארבעה שבועות עגולים.
(אני התבלבלתי מלא בחישובים בהריון שלי, אז מניחה את זה כאן)
טרימסטר ראשון נחשב רשמית עד שבוע 14–16, כי ההורמונים והשליה עדיין מתבססים.
טרימסטר שני: שבועות 13–27
טרימסטר שלישי: שבוע 28 ועד הלידה
הטרימסטר הראשון
זהו שער ההסכמה: הנשמה מתחילה להתעגן בגוף
מה את יכולה להרגיש (והכול הכל יש לו מקום וזה לגיטימי, כל אחת כל כך שונה)...
זהו שלב ההסכמה כי את מסכימה לקבל את הנשמה אליך ולהפוך אותה לחיים של בן.בת אדם, בן או בת הזוג מסכימים, הגוף וגם הנשמה עצמה שעדיין בוחנת את המשפחה שבחרה לה...
זה שלב שאת יכולה להרגיש בו: עייפות עמוקה, לפעמים בלתי מוסברת, חולשה, חוסר אנרגיה, בחילות, הקאות, סלידה מריחות - סלידה מצלילים לא מדוייקים - תדרים לא מדוייקים, מגע לא מדוייק, צורך לישון “לנצח”, הכל רגיש יותר, רגשיות מוגברת, בכי בלי סיבה, רגישות, רצון להתכנס, להיעלם, להיות בשקט, תחושת ניתוק מהעולם החיצוני, קושי להיות עם הטלפון,
צורך לשמור בסוד על התהליך שאת עוברת או ההיפך צורך להתמך ולדבר על זה מלא,
המון צורך בתחושה שאת לא לבד - במיוחד אם את בזוגיות... ולהרגיש שיש עוגנים.
מתקשור שקיבלתי מהנשמה, זה שכל פעם שיש בחילות חזקות וגם הקאות, זה כמו מכין את הגוף שלי לכניסה של הנשמה והתעגנות, אני ראיתי את זה כמו התנקות, אותו דבר עם גלים רגשיים.. כל אחת חווה את זה אחרת וחשוב להיות כאן קשובות לגוף ולהרגיש מה באמת מתבקש ממך ברגעים האלו...
הרבה נשים צריכות את הזיכרי הבריא מהגבר שלהן,
הן צריכות להרגיש תמיכה, להרגיש שהוא יהיה שם בשבילהן ושהן יוכלו להרפות, הרבה מתהליך ההיריון במיוחד אם הוא מגיע בתוך מסגרת זוגית, מושפע מהיחסים שלכם ולכן חשוב לשמור על הרמוניה ויחסים טובים ובריאים עד כמה שאפשר...
כאן חשוב לתקשר ציפיות, ולבקש מבן הזוג לתמוך בך יותר מהרגיל כדי שתוכלי להתפנות לתהליכים העמוקים שאת עוברת כעת...
כל מה שאת מרגישה וחווה יש לו מקום וזה בסדר.
לעיתים זה יכול להרגיש שאת “חלשה”. אבל בתכלס בתכלס,
את ממש לא חלשה אחות שלי, הגוף שלך עסוק באקט הבריאה הכי מורכב שקיים.
ברמה הפיזית: נבנית השליה, מונחת התשתית של מערכת העצבים, הלב מתחיל לפעום, הרחם משתנה בקצב מסחרר, ההורמון HCG עולה בחדות (והוא אחראי לרוב הבחילות), זה שלב שבו הרבה נשים מרגישות שהן “לא עצמן”. חשק מיני כמו נעלם ולא קיים לרוב...
וחשוב שתדעי שמרגע ההתעברות את באמת השתנית, משהו בך מתחיל לבנות לא רק את השושלת העתידית שלך, אלה גם את הגירסא החדשה שתלדי מתוך עצמך...
זה השלב להפרד מכמה סוגי מזונות שפחות מותאמים לנשים הריוניות (וכמובן שיש עוד שכל הזמן אני גם מגלה חח) : בשר נא, דגים נאים, ביצים חיות : כל אלו צריכים להיות מבושלים היטב. גבינות מחלב לא מפוסטר (בעיקר רכות), גבינות עובש לא מפוסטרות (ברי, קממבר, רוקפור), פטריות חיות, נבטים חיים (גם עשב נבט חיטה), יש כל מיני צמחי מרפא שמומלץ להגביל את הכמות איתם בטח בשליש הראשון (כמו קינמון, מרווה, ליקוריץ)... והכי חשוב להיות שובה לגוף שלך...
מה יכול לעזור ברמה הפיזית לתופעות הפיזיות:
קרקרים / בייגלה / גלוטן מורגן (לחם) על הבוקר (לי זה עזר המון עם הבחילות)
לאכול משהו קטן לפני שקמים מהמיטה
מים עם ג’ינג’ר, לימון, שקדים
סוכריות מציצה של ג׳ינג׳ר או תפוז בנסיעות עזרו לי המון
ארוחות קטנות ותכופות
מים בלגימות קטנות (כששתיתי יותר מדי בבת אחת הקאתי)
מנוחה ולחבק את עצמך שאת מאפשרת לך לבנות חיים מתוך ההרפייה
ויטמינים נפוצים לשלב הזה:
חומצה פולית (לפחות עד שבוע 12–16)
B6 (לעיתים עוזר לבחילות) לי עזר השילוב של זה עם מגנזיום להתכווצויות וכאבי שרירים שחוויתי...
פרנטל - רק אם הוא עושה לך טוב (אם לא, מותר להפסיק ולחפש חלופה עדינה)
חשוב להגיד שאני הקאתי המון, ולכן פרנטל לא עבד לי, אבל מצאתי מסטיקים שיש בסופר פארם שעזרו לי ואני לועסת עד עכשיו ומקבלת את הויטמינים דרכם, יש גם את זה באבקה מתוקה...
וזה חשוב: אם משהו “אמור לעזור” אבל מרגיש רע או לא מדוייק בגוף שלך, אל תיקחי אותו. הגוף שלך חכם יותר מכל רשימה, המלצה או ויטמין ונשים ילדו ונכנסנו להריונות גם בלי כל התוספים והויטמינים והגענו עד הלום :)
בדיקות בטרימסטר הראשון בדרך כלל:
בדיקות דם ראשוניות
בדיקות שתן
אולטרסאונד ראשון (לעיתים סביב שבוע 7–9)
שקיפות עורפית סביב שבוע 11–13
וזה משהו שממש חשוב לי לכתוב לך כאן, יש הרבה בדיקות....
אבל את לא חייבת לעשות את כולן.
בדיקות הן כלי אם את מרגישה שאת צריכה להבדק מדהים, תעשי את זה...
מותר גם לשאול את עצמך, להרגיש, להבין, לבחור, לדחות, או לוותר לגמרי.
הרובד הנשמתי: זה השלב שבו הנשמה של התינוק.ת עדיין לא “התקרקעה” בגוף
הנשמה נעה בין העולמות
מתעגנת בהדרגה בשדה האנרגטי שלך
בחודשיים הראשונים של ההיריון הנשמה כמו מרחפת מעל ובוחנת את הגוף, את המשפחה, הנשמה בוחנת האם זה הזמן להגיע, מה השיעורים שיהיו כאן, האם זה נכון...
בחודש השלישי זה השלב שהנשמה מגיעה לצ׳אקרת הכתר ושם בעצם היא מתחילה להתקרקע לאט ובהדרגה בגוף (זה גם למה התופעות הגופניות כל כך חזקות בשלב הזה).
לפי מסורות רוחניות רבות: הנשמה נמצאת בשדה שלך עוד לפני ההתעברות. יש נשים שיוצרות קשר שבועות לפני, ויש רגע בהתעברות שהוא ממש מחוץ לזמן. הנשמה הזו: בחרה אותך. בחרה את בן הזוג שלך (אם יש). בחרה את השיעורים המשותפים שיש לכןם לעבור ביחד. בחרה להיכנס דווקא עכשיו, לעולם לא יציב, כדי להביא תדר חדש.
הנשמות שבאות עכשיו הן לא “קטנות”. הן נשמות מפותחות, אינטליגנטיות, מודעות. והן מבקשות שיתייחסו אליהן ככאלה :)
הרבה נשים רגישות מרגישות בשלב הזה:
חלומות חזקים
תחושה מיסטית סביב רגע ההתעברות
סימנים שחוזרים: מספרים, שירים, שמות
גלים רגשיים שהם “יותר גדולים ממני”
איך לתקשר עם הנשמה שבדרך ?
לשים יד על הבטן ולנשום, לדבר בלב, לשים לב לחלומות, להיות ליד מקור מים ולדבר איתה,
לשים לב לסימנים שחוזרים, לשאול שאלות, בלי לצפות לתשובה מילולית...
לשים לב לכל המסרים שמגיעים, דרך תחושה, דרך ידיעה פנימית, דרך ויז׳נים וגם דרך שמיעה...
לפעמים התקשורת היא:
רגש פתאומי, פחד שעולה כדי להתנקות, אהבה ענקית, זיכרון מגלגול אחר
בחוויה שלי, יש נשמות שעברו איתנו מסעות קודמים, לפעמים כהורים, אחים, מורים, או ילדים. והחלומות מביאים את הקארמה, את היופי, את השיעורים, ואת הריפוי.
הזמנה תודעתית לטרימסטר הראשון
זה לא השלב לעשות הרבה , כי המנוחה חשובה עבורך. זה שלב של להסכים להשתנות.
להסכים: לתת למיסתורין לקרות, לא לדעת, לא לשלוט, להיות עייפה, להיות רגישה, להיות בתהליך
זה השער הראשון והוא נפתח ככל שאת מרפה ומאפשרת לעצמך לגוף החכם שלך לעשות את התהליך היפהפה הזה.
הטרימסטר השני
שער ההתגלמות: כשהנשמה מתעגנת עוד בגוף ואת מתחילה להרגיש את החיים
אם הטרימסטר הראשון היה שער ההסכמה, הטרימסטר השני הוא שער הנוכחות.
זה השלב שבו משהו נרגע. הסערה ההורמונלית מתחילה להתייצב, הבחילות לרוב נחלשות, והגוף, מתפנה להיות בית.
זה החודש הכייפי, כי את מתחילה להרגיש הרבה יותר טוב, יותר אנרגטית, הבטן מתחילה לצאת ואיתו גם הסוד של ההיריון, פתאום יש כבר בדיקות שמגלות לך את מין העובר.ית שלך, יש יותר תחושה של התקדמות, זה שלב שבו הנשמה של התינוק.ת כבר לא רק מרחפת סביבך, היא מתחילה להתמקם
והכל קורה בתוך הגוף שלך, איזה פלא.
מתי זה קורה?
טרימסטר שני: סביב שבועות 14–16 יותר אנרגיה, יותר בהירות, יותר חיבור לגוף.
מה את יכולה להרגיש?
ברמה הפיזית: חזרה הדרגתית של אנרגיה, תיאבון מוגבר שמתעורר (לפעמים רעב שלא היה מוכר לך מלפני - שרק ילך ויגדל חחח וזה כנראה יכלול קרייבים מוזרים),
בטן שמתחילה לבלוט, לפעמים מהר, לפעמים לאט,
תחושת “אה אשכרה, אני באמת בהיריון”, שינויים בעור, בשיער, בציצים שמתנפחים וגדלים, כאבי גב תחתון, אגן, רצועות (הגוף מתרחב), עצירויות / גזים, התחלה של תחושות של תזוזות, רפרופים, פרפרים, גלים קטנים, כאילו יש בתוכך דולפין או חייזר...
לאט לאט גם החשק המיני חוזר, ואם הוא לא חוזר מיידי,
יש ממש תרגולים להחזיר אותו באופן מודע...
ברמה הרגשית:
יותר יציבות, אבל גם עומק רגשי חדש, לפעמים אופוריה, לפעמים פחדים שקטים: “האם אני עושה את זה נכון?”,האם אני מוכנה, וגם יכולים לעלות שם פחדים, מה אם משהו יסתבך... ,
כי יש היקשרות ואת החיבור הרגשי הממשי לתינוק.ת, מחשבות על אימהות, זהות, קריירה, זוגיות, רצון “לסדר את החיים״, צורך בגבולות ברורים יותר
וברמה העדינה:
תחושת נוכחות בבטן, חלומות יותר ברורים, פחות כאוטיים, לפעמים תחושה שהנשמה “מדברת איתי” בלי מילים...
מה קורה בגוף פיזיולוגית ?
השליה כבר מתפקדת במלואה, זרימת הדם עולה משמעותית, הרחם גדל בקצב קבוע, מערכת העצבים של העובר.ית מתפתחת בעוצמה, שמיעה מתחילה להתבסס והעובר.ית שומע.ת אותך וצלילים ורעשים מסביב, השרירים, העצמות והאיברים ממשיכים להתארגן,
הורמונים כמו פרוגסטרון ואסטרוגן מתייצבים יחסית
זה שלב שבו הגוף שלך כבר לא “רק בהלם ובשוק ההתחלתי של הטרימסטר הראשון” הגוף עובד חכם.
מה יכול לעזור ברמה הפיזית
תזונה:
ארוחות מזינות, לא כבדות מדי
חלבון איכותי (קטניות, ביצים, דגים אם מתאים לך)
שומנים טובים (אבוקדו, טחינה, שמן זית)
סיבים (כדי לעזור לעיכול)
מים, חשוב לשתות הרבה גם כדי לעזור למי השפיר להיות בכמות הנכונה
גוף: תנועה רכה: הליכות, יוגה להיריון, מתיחות לאגן
חיבור לנשימה, מנוחה כשצריך
תוספים (רק אם מרגיש נכון):
פרנטל, ברזל, לפי בדיקות, מגנזיום, אומגה 3
וכל זה רק רק אם זה מתאים לך. את יודעת הכי טוב מה נכון לך .
בדיקות נפוצות בטרימסטר השני
סקירת מערכות מוקדמת (סביב שבוע 14–16)
סקירת מערכות מאוחרת (שבוע 20–24)
בדיקות דם שגרתיות
בדיקות שתן
לעיתים העמסת סוכר (בהמשך הטרימסטר / תחילת השלישי)
בדיקת מי שפיר אם בוחרים בכך
הרובד הנשמתי, קורה כאן משהו עמוק
זה שלב שבו הנשמה של התינוק.ת: כבר הרבה יותר “בתוך” הגוף, מתחילה להתייצב במערכת העצבים, מגיבה לתדר שלך, לקול שלך, לרגש שלך
לפי מסורות רוחניות רבות: בטרימסטר השני הנשמה מתחילה להתיישב באמת. זה השלב שהיא מבקשת ומתקרקע בגוף “אני כאן”.
הרבה נשים מרגישות: תקשורת יותר ברורה, תגובות בבטן כשמדברים אל העובר.ית, תחושה של אישיות כלשהי, העדפות, נוכחות, איכות
אם החודש השלישי היה החיבור לצ׳אקרת הכתר.
החודש הרביעי זה החיבור לצ׳אקרת העין השלישית ויש כאן את כל הויז׳נים שמתחילים, אבל גם השמיעה שמתפתחת...
החודש החמישי זה החיבור לצ׳אקרת הגרון, וזו הזמנה לתקשר ולדבר עוד עם העובר.ית, ממש מתוך הנחה שהיא מתחילה לזהות ולשמוע את הקול שלך ושלכןם...
והחודש השישי זה החיבור לצ׳אקרת הלב, ממש מלא הזמנה לאהבה והעמקה...
איך לתקשר עם הנשמה, העובר.ית עכשיו
לדבר בקול או בלב, לשים יד על הבטן ולנשום, לשים לב למה מרגיע אותך,
כי זה מרגיע גם אותה או אותו, לשים לב מתי הגוף מתרחב ומתי מתכווץ, להקשיב לחלומות
לפעמים העובר.ית מדבר.ת דרך:
תזוזות, רגשות שעולים, צורך פתאומי במנוחה, רצון לשיר, לבכות, לצחוק
ולפעמים יש ממש מסרים ברורים, כמו ״אמא את דואגת יותר מדי״ , או ״תעשי את זה או משהו אחר״, תקשיבי כאן ממש לאינטואיציה שעולה ממך...
היא חכמה ויודעת.
זוגיות ויחסים בטרימסטר השני
את משתנה, הגוף משתנה, הזהות משתנה
הרבה נשים מרגישות:
צורך ביותר תמיכה, רצון שיראו אותן, רגישות לביקורת (בין אם סביב הגדילה של הגוף, בין אם סביב השינויים שמבפנים), צורך בביטחון רגשי
אם את בזוגיות – זה זמן לבקש ולא לשמור בבטן.
גם בן הזוג עובר תהליך. גם אם הוא לא בהיריון פיזית - הוא בתוך השער הזה איתך...
מה שממש עוזר כאן זה להניע אינטימיות ויחסים מיניים ביניכןם, זה מחבר ומקרב, והתינוק.ת שבתוכך ממש אוהבת את מעשי האהבה, זה גורם לה להרגיש חלק, בסוף העובר.ית נוצרה מתוך האהבה... וגם לא חייבים לעשות שום דבר, זה יכול להיות רק מין אוראלי, רק מגע, אבל משהו בלהעניק ולעלות תשוקה נותן המון כח ליחסים שביניכןם, אל תוותרו על זה, זה מזמין ומביא אנרגיית חיים בריאה...
הזמנה תודעתית לטרימסטר השני
זה השלב לאפשר לחיות את ההיריון. להרגיש. להסכים להתרחב. לתת מקום לזהות החדשה שנבנית. זה שער של נוכחות, של חיבור, של אמון עמוק בגוף שלך. להיות כאן נוכחת במלאות...
הטרימסטר השלישי
שער ההבשלה: כשהגוף יודע, והנשמה כבר כמעט כאן
הטרימסטר השלישי זה השלב שבו הכול מתכנס. יש כאן הבשלה, פרידה, והכנה למעבר.
זה השער שבו את לומדת להיות אמא, גם אם עוד לא החזקת תינוק.ת בידיים.
טרימסטר שלישי: משבוע 28 ועד הלידה (התאריך המשוער שלך הוא בשבוע 40).
זה הטרימסטר שבו: העוב.רית עולה במהירות במשקל, האיברים מבשילים, מערכת העצבים מתעדנת והגוף שלך מתכונן לאקט פיזי-רוחני עצום: שער הלידה.
זה גם השלב שבו קשה להתעלם. כי הגוף כבר לא מאפשר “להמשיך כרגיל” וזו חוכמה גדולה.
מה את יכולה להרגיש
ברמה הפיזית: כבדות, עייפות שחוזרת, אבל אחרת מזו של ההתחלה, קוצר נשימה, צרבות, לחץ באגן, כאבים בגב התחתון, בירכיים, בעצם הזנב, קושי למצוא תנוחה נוחה לישון (לי ממש עוזרת כרית ההיריון של קואליטה), ריבוי פיפי, בטן שנמתחת עד הקצה: עור, שרירים, רצועות. והבעיטות… לפעמים מרגשות. לפעמים כואבות כמו פולסים חשמליים או פיצוצים בצלעות חחח. לפעמים זה מרגיש יותר מדי.
ברמה הרגשית: רגישות מוגברת, צורך בהתכנסות, רצון להיות פחות חברתית, לעיתים עצב בלי סיבה, לעיתים התרגשות עילאית, לעיתים פחד, פחד מהלידה, פחד מאובדן שליטה, פחד ממה שיהיה “אחרי” ולצד זה –רגעים של אהבה שאין לה סוף או הסבר. תחושה של ידיעה.
ברמה התודעתית, זה שלב שבו הרבה נשים חוות: צורך “לסגור קצוות”, רצון לנקות, לסדר, לפשט, חוסר סבלנות למה שלא מדויק, גבולות שמתקשחים (לטובה) זו ממש הכנה.
התודעה שלך מתכוננת לעבור ממצב של ״אני” למצב של ״אנחנו”.
מה קורה בגוף עכשיו:
העובר.ית צוברת שומן: לבידוד, לחום, לחיים מחוץ לרחם, הריאות מבשילות. המערכת החיסונית מתפתחת, המוח עובר קפיצות גדילה משמעותיות.
ובמקביל: הרחם מתאמן בהתכווצויות (ברקסטון היקס שזה כמו צירים מדומים), האגן מתרכך, הרצועות משתחררות, הגוף מתחיל ללמד אותך איך להרפות
מה יכול לעזור ?
ברמה הפיזית מנוחה והרבה ממנה להתפנק, תנועה עדינה, הליכות קצרות, תנועות אגן מעגליות, יוגה להיריון, נשימות עמוקות, זה זמן להתאמן בנשימות שמורידות אנרגיה למטה וגם ממש לדמין את האנרגיה למטה, גם כשיש עצירות עם היציאות, חשוב לשתות הרבה מים ולי אישית מגע ממש ממש עוזר, עיסוי נשים בהריון, שמנים טבעיים (תפוז, לבונה, לבנדר, מרווה מרושתת), חיבוקים וכרבולים רכים, מגע מרגיע למערכת העצבים.
מומלץ כאן לאכול לפחות 6 תמרים ביום כדי להגמיש את הפות,
לשתות תה פטל, אלפלפא וסרפד (אני אישית פחות התחברתי לטעם אבל זורמת על זה)
אם יש לך התכווצויות שרירים ברגליים לשתות או להכין פרלינים של קקאו טבעי (בלי סוכר) ממש עוזר לזה כי זה עשיר במגנזיום...
בדיקות נפוצות בטרימסטר השלישי
מעקב גדילה באולטרסאונד, בדיקות דם ושתן,
מעקב לחץ דם, בדיקת GBS סביב שבוע 35–37 אם תבחרו בבדיקות האלו...
ברובד הנשמתי:
הנשמה כבר כמעט לגמרי בתוך הגוף. החיבור עמוק. התקשורת ישירה.
הרבה נשים חוות: חלומות על הלידה עצמה, חלומות על התקשרות והמפגש עם התינוק.ת, זיכרונות מגלגולים, תחושה של “אני מכירה אותך”
זה גם שלב של פרידה בתכלס... פרידה מהחיים כפי שהיו. פרידה מהגוף הישן. פרידה מהזהות הקודמת... אני שמה לב שאני קצת מעופפת יותר משהייתי לפני...
ברמת הצ׳אקרות:
החודש השביעי זה צ׳אקרת מקלעת השמש ויכולה לעללות כאן רגישות רבה, הרבה אגו שמתמוסס לתוך עצמו, צורך בגבולות, אבל גם התפרצויות רגשיות כאלו ואחרות, כמו ההבנה שאת הולכת להיות אמא והריגוש סביב זה... יכול להתנקות כאן גם כעס... תזכרי שהעובר.ית שלך מרגיש.ה את הכל... ולכן חשוב שאם יש מופעלות רגשית לתת גם המון אוקסיטוצין ואהבה לאחר מכן.
החודש השמיני זו צ׳אקרת המין, אני מזמינה אותך להתענג ולהרגיש את התשוקה, גם באימהות ולא לוותר על עצמך., לזכור שאת בתהליך יצירה מופלא ולהביא את עצמך לידי ביטוי.
והחודש התשיעי זה צ׳אקרת הבסיס, זו האדמה, ההתקרקעות, ההשתרשות, הירידה אל הקרקע.
לעגן את הנשמה. איזה מרגש. כאן חשוב ליצור סביבה הרמונית ותומכת שהיא כמה שיותר מקרקעת, מסונכרנת ורגועה.
לפי מסורות רבות, הנשמה כבר יודעת את דרכה. היא מרגישה אותך.
היא מושפעת מהקול שלך.ממהשקט שלך. מהפחדים שלך וגם מהאמון.
תטפחי את האמון שלך בתהליך, כי זה הדבר. הכי חשוב שיש.
את כבר יודעת את הכל בדיאנאיי שלך.
איך לתקשר עכשיו עם העובר.ית : דיבור פשוט. נשימה. שקט.
אני מאוד אוהבת להזמין את חברי הקהילה והשבט שלי (משפחה, חברים וחברות שאני מרגישה איתןם בנח) לדבר אל הבטן שלי , אל העובר.ית, להזמין אותה , לברך אותה...
אני מזמינה אותך לארגן לך טקס מעגל לידה. (בייביי שאוור) כדי להתכונן לקראת בואה של הנשמה שעתידה להגיע אל העולם ביחד עם הקהילה שתהיה מסביבה ותעטוף אותך ואותה... לאפשר לעצמך להתמך בחוכמה נשות השבט, נשים חכמות כאלו שעברו את זה וכאלו שיעברו עוד, למצוא לך מעגל הריוניות או לפחות חברות הריוניות לחלוק איתן את הפלא של התהליך הזה...
אם תירצי להעמיק את החיבור עם הנשמה שבדרך ועם העובר.ית, את תמיד יכולה לשאול: “איך תרצי להגיע?”, “מה יעזור לך?”, “מה יעזור לי להרפות?” התשובה מגיעה מהגוף...
זוגיות ויחסים: זה שלב שבו את זקוקה להגנה. לגב. לידיעה שמישהו מחזיק איתך את הסף הזה. אם את בזוגיות, זה זמן לבקש ולדייק את הצרכים שלך. ואם את לבד – זה זמן להקיף את עצמך במי שמרגיש.ה לך כמו בית.
הזמנה תודעתית לטרימסטר השלישי: זה הזמן להתרכך ולפתוח את הלב.
לסמוך על הגוף. לסמוך על התהליך. לסמוך על הנשמה שבחרה להגיע דרכך.
זה השער האחרון. והוא נפתח דרך הרפיה. ברמה הכי פרקטית,
זה השלב גם להכין את החפצים שתצטרכי ללידה:
הנה כמה דברים שאני הכנתי - רשימה חלקית שאעדכן בהמשך:
רפידות רב פעמיות להנקה, תחתונים רב פעמים לאחרי הלידה, משחת (או טיפות שרף) דם הדרקון כדי לטפל באופן טבעי בחתכים או בשריפה שאחרי הלידה בפות, משחת קלנדולה לפטמות ובהמשך לטוסיק של התינוק.ת, יש כאלו שרוכשות אלו פירסט כעזרה ראשונה.
את יכולה להתחיל לרכוש את כל החפצים עבור התינוק.ת גם לבית אם לא עשית זאת עדיין,
למשל: סלקל (במיוחד אם יש תכנון ללידה בבית יולדות), עריסה (אני בחרתי בכזו שמתחברת למיטה שלנו), עגלה, שידת החתלה, אמבטיה לתינוקת (עם מעמד או בלי) שימו לב שמומלץ לא לשטוף בסבונים בשבוע הראשון לפחות כדי לא להוריד את החומרים הטבעיים ששומרים ומגנים על העור, מנשא, כמה בגדים לניו בורן, בהמשך גם בקבוקים וכו׳...וכמובן חיתולים שאני ממליצה על הכי טבעי שיש בלי חומרים למיניהם כמו שמוכרים בסופר פארם...
שוק התינוקות במיוחד בחנויות זה שוק מאוד רחב ונרחב במיוחד בישראל, שימי לב מה את באמת צריכה ויתאים לצרכים שלך ומה לא... תזכרי שגם תמיד אפשר להשיג עוד חפצים ודברים אח״כ, לי היה חשוב להחליט מה אני באמת רוצה וצריכה ולא לקנות כל דבר אפשרי שקיים...
זה גם שלב פרקטי מאוד של הכנות לקראת הלידה ברמה התודעתית והרגשית,
שער הלידה:
תשאלי את עצמך עצמך איך ואיפה את רוצה ללדת, ומי יהיה שם, לא תמיד נכון שההורים יצטרפו ללידה, במיוחד אם הם מלחיצים, זה יכול להיות גם רק טקס זוגי שלך ושל בן זוגך, או של מי שאת באמתסומכת עליה או עליו, האם את רוצה דולה איתך ? מומלץ אם כן לקבוע הרבה זמן מראש, דולה היא כמו מפיקה בפועל של מאורע הלידה, ושם כדי לתמוך ולהוריד עומס ומשקל טכני, כדי שתוכלי להיות כמה שיותר עם התהליך המהמם.
האם את רוצה טנס ? האם את רוצה משככי כאבים ? האם את רוצה שימור דם טבורי ?
כל אלו שאלות ששווה לשאול את עצמך מראש ולהזמין למחקר...
אגב אני ממליצה על הספר היפנובירתינג שממש עוזר בתהליך המחשבתי של איך לשחרר את הפחד מהלידה ולהפוך את זה לדבר הכי טבעי שאת יכולה לעבור, זה הזמן לתרגל נשימות...
נשימה מדהימה שלמדתי בכדי להפוך את הצירים ליעילים (לנשום בזמן הצירים בלבד) היא נשימה שבה את שואת אוויר דרך האף ומוציאה אוויר דרך האף, וכשאת נושפת החוצה מהאף - את מנפחת את הבטן כדי להפריד אותה מהרחם, וככה בעצם עוזרת לצירים להניע את התינוק.ת למטה...
זה הזמן לבחון אילו תנוחות הכי נוחות לך ואיך היית רוצה ללדת, ממש לתרגל עם עצמך לפני,
יש באפשרותך לבחור בשיטה הכי טבעית שיש שתהיה נכונה עבורך,
אבל אין כאן נכון או לא נכון, יש כאן בחירות שאת עושה והן מה שנכון עבורך...
תזכרי שהריון ולידה זה תהליך שקיים בזיכרון הנשמתי ובדיאנאיי של התאים שלך,
נשים ילדו מאז ומעולם, גם חיות יולדות כל הזמן,
זה חלק טבעי מגלגל החיים ומהטבע האנושי שלנו וספציפית הטבע הנשי שלנו,
יש המון חוכמה בלהקשיב לגוף בלהשתמש בכלים כמו קול , תנועה ונשימה
ולאפשר לך להפוך את זה לחוויה מעצימה שבה את פוגשת את האלוהות שמתגלמת דרכך.
תסמכי על עצמך שאת כבר יודעת את הכל :)
השינוי המחשבתי הכי חשוב לפני לידה
מפחד אל עבר האמון פחד בלידה לא נובע מהכאב. הוא נובע מהתנגדות.
הגוף עובד בגלים. כשהתודעה מתכווצת, הגוף מתכווץ. כשהתודעה מרפה, הגוף נפתח.
משפטים תודעתיים שעוזרים:
“הגוף שלי יודע ללדת”
“כל גל מקרב אותי”
“אני לא צריכה למהר לשום מקום”
“אני בטוחה עכשיו”
“אני מאפשרת”
חוכמת הנשים העתיקה כאן להזכיר לך שיש לך את מלוא הזכות והרשות להרפות.
נשים בלידה לא אמורות לנשום יפה, או להראות אסתטיות, זו הזמנה עבורך לגנוח בקולי קולות. להוציא קולות מעומק הבטן והרחם אם את מרגישה שזה תומך אותך. לרעוד ולהניע את האגן.
וחשוב ממש שתזכרי שהקול שלך פותח את האגן, במיוחד אם זה מגיע ביחד עם נשימה...
מה שיקרה בתהליך הלידה זה קו- קריאיישן שלך ושל הנשמה שמגיעה לכאן, זה תהליך משותף ומיסתורי מאוד. אל תשווי את עצמך לאחרות, התהליך שלך הוא ייחודי ויפהפה. אין עוד אחד כזה.
חשוב שתרגישי הכי נתמכת ובמקום הנכון עבורך לשער הלידה, בין אם בחרת ללדת בביתך עם מיילדת, בין אם בחרת בדולה, בין אם בבית יולדות, במים או שלא... קחי בחשבון שהכל נכון עבורך,
זהו שער יפהפה שאת עוברת בו והגוף יודע, זו חוכמה עתיקה ששזורה בדיאנאיי שלך.
וזה מזמין אותך לבוא עם ראש פתוח ללידה ולקבל את זה שרוב התוכניות שתכננת יכולות להתנהג אחרת, זו ההזמנה שלך להתמסר לשער הזה ולסמוך.
הכנה ליום שאחרי - וואו כמה קסם, הפכת לאמא
והבאת חיים דרך הרחם המקודשת שלך.
מבעד לכל הציוד שאת מכינה עבורך ועבור הבייבי מראש ושתכיני תוך כדי,
וביחד עם כל המתנות שתקבלי :))
אם את מתכננת לנסות להניק, זה זמן חשוב לעשות הדרכת הכנה להנקה, להבין מה מצפה, מה נכנס בתחום הנורמה (חלב וורוד וחלב כחול - שניהם תקינים למשל). לשמור את חלב הזהב שלפעמים מתחיל לטפטף קצת לפני הלידה...
להבין מה קורה בשבוע הראשון לחיים (למשל להמעיט במקלחות ככל הניתן ולדחות אותן אם ניתן לפחות לשבוע אחרי לידה, לא להיבהל מפיפי וורוד או אדמדם לתינוק.ת כמה ימים אחרי הלידה זה נורמלי ולא מדברים על זה בכלל...
לינה משותפת, גם אם את לא מתכננת עכשיו, ממליצה להתעמק בכללי בטיחות שכן תיהיה את האופציה אם תרצי ועוד דברים (אנחנו בחרנו בעריסה מתחברת למיטה כדי להיות הכי קרובים שאפשר.
תנוחי ב24 שעות הראשונות כמה שניתן, גם התינוק.ת נח.ה אחרי הלידה. בערך ביממה השנייה ישנה התאוששות ואז יש כ24-48 שעות שמאוד קשה להםן לעזוב את הציצי - זה נורמלי ומצופה.
בכללי, ציצי זה הרבה מעבר לאוכל אצל הבייבי שלך, זה נחמה. זה עזרה לעשות קקי, עזרה לוויסות וכו' אז אם את מתכננת להניק, לזכור שזה לפי דרישה ולא לפי ''כל 3 שעות'' זה יהיה הרבה יותר תדיר מזה וזה תקין.
ה-''כל 3 שעות'' זה המינימום (כולל בלילה) עד שרואים עלייה תקינה במשקל ואז אפשר לשחרר טיפה בלילות אם זה מה שהתינוק מכתיב...
ואם ניסית, וממש רצית. וההנקה לא הולכת הרבה יותר חשוב מכל חלב זה שתקבלי את המסע ואת התהליך, עם כל היתרונות של ההנקה, הרבה ילדים בריאים גדלו על תחליפי חלב. כך שאם ההנקה לא מצליחה, זה לא אומר שנכשלת אהובה.
המסע באמת באמת רק מתחיל עכשיו, ההורות, המסע המקודש של למידה ויצירת קשר וחיבור,
אבל זה כבר יהיה לפעם אחרת :) מתרגשת לגלות את כל זה איתך...
מקווה שהפוסט הזה עושה לך סדר ונעימי בתוך התהליך הזה של ההיריון והלידה,
הוא נכתב מחוכמת נשים שאספתי לאורך המסע של ההיריון ובעיקר מהתהליך האישי שלי,
בטח יתווספו לכאן דברים נוספים עם הזמן,
מוזמנת להעביר הלאה לאחיות ונשים אהובות שנמצאות בשער המרגש הזה
של ההיריון, הלידה והאמהות.
שולחת המון המון אהבה והצלחה לדרך,
מרינה קושניר Ginjahvibes
תגובות