Search
  • Marina Kushnir

חיבורי לב

Updated: Jan 6, 2021

מכיוון שבזבזתי מחצית מחיי ופיניתי מקום בדיוק לזה,

הגיע הזמן.

הזמן אוהב לזרום כמו שעונות השנה - משתנות...


ועכשיו הגיע הזמן, להאט.

לאהוב את השקט הרך,

להיות לרגע בהתבודדות מדיטטיבית מהמון העולם ומהירות התנועה... זה הרגע להתבונן לתוך מעמקי החשיכה.

לראות את החיבור שנמצא בין המילים,

עם הזמן, אפילו ההרים משתנים.

אני, את, אתה, כולנו - מחוברים, אלו שגוועים מרעב באפריקה וגם אלו שחיים פאר שופע.

אלו שלטעמינו רעים או אלו אשר אנחנו מחשיבים אותם כתור החברה הטובים.

כולנו אותה פעימה אבולוציונית שמבקשת להתעדכן.

כעת.


כניעה. אין במה לאחוז.

כניעה היא כמו נהר הזורם לים.

כניעה להבנה שהזהות ןהאישיות שיצרנו לעצמנו היא לא כלום מלבד התמכרות אוניברסלית...


אני זוכרת איך הרגשתי כחשפתי את ליבי,

בלחש, בלב הדממה...

בהזמנה ללא מילים, אני מזמינה אותך חזרה הביתה, אלי ...


ליבי צמא ואני אפילו לא ידעתי.

כששמעתי את האמת, ראיתי אותה במפתוליה, מתלכדת לכדי למשמעות,

זה הרגיש כמו היד העדינה של משהו אחר, מלטפת ברכות את ראשי,

מעבר לחומות האלה של האנושיות, הסיפורים והאשליות,

מעבר לרציונליזם שטעיתי בו שוב ושוב כשחשבתי יתר על המידה ונתתי לשיקול הדעת להוביל...


פעם לא חשבתי שאוכל להאמין באהבה,

בטח לא כשמדובר באהבה מבוייתת של מושגים צרים ומכווצים, אך זו אינה אהבה...

כעת אני מתחילה להבין את האחדות האחת הגדולה,

מעבר לחומר, מעבר לנתפס.


כשאני הולכת אחר אותם שבילים מתפתלים אל תוך יערות הלא מודע,

לומדת לקחת אחראיות לתחושת ההשלמה עם החלקים המוצלים והאור שבוקע מתוך הסדקים,

אני מרגישה שלמה עם כל דבר באשר הוא,

אני זוכרת שהכל מתחבר בסופו של דבר

להיות

אהבה.




6 views0 comments