Search
  • Marina Kushnir

המסע שלי בהוגוורטס

פרק 1:


זה התחיל בטקס ירח ללבנה,

בלילה, באמצע היער,

קבוצה של מכשפים חדשים מרוגשים מגיעים לעבור חניכה יחדיו עם אלו שכבר עברו,

לאורך כל הדרך יש תופים, קשקשים וקטורות, הם מחולקים שניים שניים ומלווים אותנו לאורך הדרך מבלי לחייך, מרגישים את העוצמה ואת המסע שהם נחנכו אליו ואין שום צורך במילים.

הכל פה מאוד מאוד עוצמתי, כאילו שאנחנו משדרים בתדר אחר כאן, אין מקום לאפילו טיפת הסתרה או חוסר דיוק, כי אז כולם יסתובבו אליך עם השרביטים שלהם ומבטיהם החודרים ויחדרו את שאריות קליפות ההגנה שאולי עוד נשארו מבחוץ...

מגיעים למדורה ומתיישבים סבבה, כל אחד מקבל ענף.

שקט דממה, מתחברים לאדמה וכשמוכנים נותנים ענף מנחה לאש כאות סימבולית לשחרור האני הישן.

הירח זורח והכל פה מחוץ לזמן.

עברנו דרך תשעה שערים להכנס להיידן וזה היה ממש פורטל רציני, נשבעת שראיתי כל שער ושער איך הוא קורה במימד מקביל. יש כאן ישויות נוספות במשחק הזה זה מה שבטוח.

טקסים, שיחות, מעגלים, מדיטציות בוקר משותפות של שעה בדממה, אחת לשבוע מעל 30 שעות של צום מלא.

אתמול היה יום שכולו שחרור זעם וגם זה יהיה אחת לשבוע, יש מנדלה עם כוכבים וכל אחד משחק תפקיד... אני קיבלתי את תפקיד השמש והאמת שלא הופתעתי מכך... ;)

ציוותו לי ירח שאיתו אנחנו נפגשים בבקרים וקבוצת נשמה שאיתם אנחנו משתפים .

טקס ניקוי שבה שטפנו את גופו העירום של חבר אחד מהקבוצה בכל פעם, ממש כמו שעושים בלידה ובמוות.

היה גם טקס שבו עשינו פוג'ה וכל פעם החלפנו בין הגברי והנשי וחקרנו, וטקס שבו עשינו בזאר נשמות וכל אחד חלק את מתנותיו העמוקות עם האחרים .

מתחיל לאט לקראת מסע עמוק כל כך. לא מאמינה שרק היום הרביעי! מתחיל עכשיו... אני רעבה והנשמה שלי במקום הנכון.


היום המעגל החיצוני (אלו שתומכים) עשו לנו תיאטרון מיסתורין אימרסיבי והשתלטו על כל הטירה המשוגעת כאן ויצרו מופעים ביזאריים סקסואליים משוגעים, אחד המטורפים עם סצינת צליבה, חדר ירידות לגבר עם יוני על מיטה, מלא הזיות, הכל במסכות, טירוף אמיתי וסקסי כלכך.


פרק 2:


המסע ממשיך,

כל יום אני מעיזה לשחרר עוד שכבה או רובד נוסף.

הרעיון הוא לשחרר את הזהות והאישיות, הדפוסים והמכשולים שיצרנו לעצמנו על מנת שנוכל לעשות את עבודת הנשמה במלואה.

לפי ברוס (שמעתה אקרא לו דמבלדור) כל חיינו מביאים אותנו לרגע הזה, בין גילאי 21 - 42 שהבשלנו ויש לנו הזדמנות לתת לנשמה לנחות בתוך הגוף, לעבוד עם הכוחות שעובדים ופועלים מסביבנו מתוך הסכמה.

היום דיברנו על להוריד ברקים שיזעזעו את המערכת ויכניסו את הספיריט לתוך הגוף...

המשחק הקוסמי נהיה כמו בדיחה ענקית כאן מכיוון שכולנו משחקים ארכיטיפים.

השילוב של מיניות, תודעה גבוהה, מרחב שאמאני, תדר לא מתפשר, אנשים מהממים, טבע שופע, טירה עם המון ישויות שמסתובבות בה והיסטוריה ארוכת טווח עם אלפי סיפורים תורמת לכל האווירה.

בין אם ללכת בעירום בימים, לרקוד 70 מהממים אקסטטיק על הדשא בעירום בבקרים, לעשות אהבה בלילות במקדשים (יש לנו כל לילה מקדש) בזמן שאנחנו מתפללים ופותחים את רגלינו וליבנו לעבודה הזו.

כלכך קל לפעמים להתפתות לחשוב שאנחנו פשוט מזיינים אחד את השני, אך האמת היא שזה הרבה מעבר לזה.

כל פעם שאני נחדרת אני נותנת לרוח הגדולה עוד מקום בתוכי.

הכל עובד כאן סביב ה Crack , המום שבו הלב נפתח כדי שהפגיעות והאמת של הנשמה תוכל לנצוץ מתוכו... אחד אחת כולנו נשברים ועוברים תהליכים מאסיביים.. ושיקופים קשוחים...

אנחנו מסודרים בצלבים ובאנשים שמאתגרים אותנו לפי מפות אסטרולוגיות, ככה שמעבר לכל הכיף אנחנו זוכים לקבל סתירות מצלצלות מאותם האנשים שאנחנו גם כן אוהבים, דארק לאב קוראים לזה וכשאנחנו לא מצליחים לשחרר כאב או משהו כזה, יש יום בשבוע שבו אנחנו יכולים לצאת לקרב שנקרא conscious war. האנרגיה כאן פשוט מטורפת והאמת שאני מרגישה ריקה וטיפשה מתמיד, כלכך הרבה סיפורים שהמצאתי כלכך הרבה אגו שפתאום יכול לנשור, כלכך הרבה קסם שהשתמשתי בו לא למטרות הנכונות, שעכשיו כל המערכת שלי בשוק ואינטגרציה... אני הרבה פחות מרינה מאשר כשהגעתי לכאן ואני פשוט מקבלת את השקט שהראש שלי חווה... גם כשזה קשוח, זה בדיוק מה שצריך לקרות, כי כל מה שאנחנו עושים פה זה לשחרר את התהליך האישי ולעבור למסע הנשמה, חיבור עם הרוח הגדולה, לזהות ולהרגיש את הדקויות האלו שאיתם אפשר לעשות דברים גדולים יותר בשביל לעורר ולהאיר את המציאות שדורשת שינוי, עכשיו.


אני מלאת אהבה יותר מתמיד,

אוהבת ומתגעגעת לנשמות שסביבי.



פרק 3:


שיפטינג, אני מתמודדת כאן עם עצמי ברמות הכי עמוקות שפגשתי, אנחנו משחקים בהפכים ומשקפים אחד לשניה יותר ויותר כדי לשחרר אותנו מההתמכרות הכי גדולה של האנושות - הזהות האישית שלנו.

המטרה, לשחרר את הגוף נפש שלנו מעצמינו על מנת שנוכל להתכוונן ליעוד הנשמה שלנו, במקום להתעסק בסיפורים של מי ומה אנחנו, אנחנו מנסים לעבור להבין מה האנושות כולה בשביל כל הקוסמוס. לאט לאט וגם הכי מהר בעולם ואינטנסיבי אנחנו מתרחבים כקבוצה מעבר לעצמינו, ועל הדרך מפתחים טלפתיה ומסעות אסטרליים ביחד.

המסע האישי שלי קשוח במיוחד בדיוק ברגעים האלו, כי כעת אני מגלה שכמה שחשבתי שאני אמיצה אני כלכך מפחדת, גיליתי כמה הדחקות שיושבות שם מהילדות וגלגולים קודמים והלילות שלי מלאים בחלומות וישויות, הפעם לא רק בחלומות. אני מתעוררת בלילות ולומדת לתקשר איתם...

אני לומדת להתמודד עם החושך (לא החשיכה).

זה כנראה הדבר הכי מפחיד שאני יכולה לכתוב כאן ולשתף בו, יש בי צלקת מגלגול קודם שאם אחשף אני אמות, שאין מקום לקסם בעולם ושהתקשורת עם המימדים האחרים גובלים בשיגעון... מזל שהגעתי לבית משוגעים הנכון ויש לי הנחיה של כמה מורים חכמים שמדריכים את הדרך, כי אחרת כל שיערי היה מלבין לאור מאורעות הימים האחרונים...

וביחד עם זאת אני מקבלת כלים חשובים להתקרקעות ולתקשורת בריאה עם העולמות של המעבר. זה מצחיק כי הגעתי לכאן בשביל לפתוח את כוחותיי, וכשהם התחילו להפתח נפתחה תיבת פנדורה עצומה שגררה כלכך הרבה דמעות, פחדים, צעקות, ותגובות לא צפויות וכמובן התנגדות גדולה.

כעת אחרי עוד גל של תהפוכות למדתי להשאר במודעות בזמן התקשור ונראה שמכאן הקשר רק יעמיק, אעדכן כמובן בהמשך.

מבחינת מיניות, טירוף פה, כל הפנטזיות והחלומות מגיעות פה לכדי גבהים אפיים, שלישיות, רביעיות, חמישיות, הכל מהכל, בגדול זה בית משוגעים, בית זונות, ספא מתמשך, צימר בטבע, קסם בלתי פוסק, מעבדת מחקר בבני אדם, סטודיו לאומנות עם אנשים בתדר הכי גבוה שפגשתי שכולם באים בראבק לשחרר את עצמם מעצמם ולעבור לעבודת נשמה, זה כלכך אמיתי ועוצמתי, שבשלב הנוכחי אין לי מושג לאן עוד אפשר להסלים.


פרק 4:

ביום שבו החניכה תמה שערי העולם נסגרו.

כולנו נשארנו בבית הספר למיסתורין...

החניכה מעולם לא נגמרה.





99 views0 comments