Search
  • Marina Kushnir

חוכמת עתיקה

Updated: Jan 6, 2021

לפעמים כאשר מתעוררות המילים בלב, הרגש נע בכל הגוף,

כאילו שהן לוחשות מתוך מעמקים,

נוכחות ודחף בוערים בתוכי כמבקשים מהמילים להיכתב.


ואז מגיע שצף של זיכרונות,

עשויים מאוויר דק, בצורות של ריקודים, מנגינות וסמלים.

מלווים בטיפות טל ובצעדים נרגשים,

שטופים בתדרים שמזינים את הנפש.

אני שמחה להיות עטופה בקסם ובתרופות שלה.

היא חיה בתוכך ובתוכי, ובכל מבע של ליבנו המתרחב.


האשה הפראית הזו דיברה אלי,

שמעתי אותה בקול רם וברור.


היא אמרה שאני שוכחת את שפת הטבע,

שאני מרחיקה לכת לירח,

כי לחישות הרוח כבר לא לשיר לי,

שהקצב של כדור הארץ כבר לא מזיז אותי עד דמעות.

שהשריון מסביב לליבי גדל והגיע הזמן להסירו.


היא אמרה, אל תשכחי ממה את עשויה.

את החוכמה הקדושה שהגוף הזה מכיל.

אל תתכחשי למחויבותיך לאמת,

להתפתחות המסתורין של החיים.

עיצרי מלהפוך עבד לתרבות ולקצב המסחרר של העיר.

פיתחי את היצירתיות שבך, את מתנותייך ועומקם,

את תמיד שוטטת חופשי בזרועות האהבה.

לאורך כל המחזורים והעולמות שמעבר לנראה.


האישה הפראית הסתכלה לי בעיניים.

ובלי לומר מילה, הבנתי.

שהיא שייכת לי, ואני שייכת לה, ואנחנו הבריאה.

כי בעולם הזה של אמונות מגבילות,

ההישרדות שלה תלויה אך ורק במסירות שלי אליה.

פציעת הריקנות המתפשטת של החיים,

הרעב של הנשמה,

והסיכוי האמיתי לרפואה.

תלוי בי.

זה תלוי בי להזמין אותה לשחק.

זה תלוי בי להגשים את הכמיהה העמוקה ביותר,

זה תלוי בי להיכנע לאופיה הבלתי צפוי, הבלתי ניתן לשינוי, הפראי.

זה תלוי בי לסמוך על הקסם שלה ולהיות מובלת על ידו.


האשה הפראית הזו דיברה אלי,

שמעתי אותה בקול רם וברור.

היא נמצאת כאן בעוצמותיה העתיקות,

רוקדת בין הרווחים במילים שלא תמיד נאמרות.






2 views0 comments